בחזרה למעברה

בשנים האחרונות הפכה מרוקו למושבת מקלט עבור צמרת הפשע הישראלי. מדומרני עד אברג'ל, מקראג'ה עד ג'ארושי - כולם חיים שם בשלום, הרחק מלהב 433 ומרשות המסים. כך נראית מושבת העבריינים בקזבלנקה

globs morroco

 אמיר זוהר לגלובס (ספטמבר 2012)
בעיירה קטנה סמוך לעיר אודג'דה שבמזרח מרוקו, על גבול אלג'יריה, יושב שלום דומרני ומנהל עסקים חובקי עולם. זבל אורגני, למקרה שתהיתם. כך לפחות מספרים מקורביו של העבריין האימתני, שנחשב במשך שנים ליעד מרכזי של משטרת ישראל. פרקליטו הבלתי נלאה, עו"ד משה שרמן, מוכן להגיד רק שמדובר בעסקים מתחום החקלאות. המקורבים מסבירים שהעסק הכי גדול שלו במרוקו מגלגל מיליוני אירו, ושהוא מבוסס על זבל אורגני שמעובד מגללי פרות ומשווק ברחבי אירופה.

לפי אותם מקורות, כדי לקדם את המוצר במועצה לחקלאות של הפרלמנט האירופי גייס דומרני צוות של מומחי חקלאות מישראל, ולצידם סוללה של מנהלי עסקים בינלאומיים. כל כך רציני המיזם הזה של דומרני, עד שבקהילה הישראלית הקטנה במרוקו כבר מהגגים בציניות על "שלום דומרני הגדול שמתכנן לכבוש את העולם עם חרא של פרות".

מי שעוקב אחרי דומרני יודע שהרומן שלו עם מרוקו מתנהל כבר כמה שנים, לסירוגין, בכפוף למועדי השחרור שלו מהכלא. ועדיין, הנסיעה הזאת נראתה שונה מהאחרות, בעיקר משום שדומרני נמנע מלשוב ארצה חמישה חודשים תמימים, ומפני שבני משפחתו הם אלה שנסעו למרוקו כדי לבקר אצלו, מה שהעלה ספקולציות ותיאוריות שונות.

המשטרה מצידה לא פרסמה מידע כלשהו על תיק פלילי שנפתח נגד דומרני, מה שאינו מונע לבשר כאן על שובו לארץ. ביום רביעי, חמש לספטמבר, בחמש לפנות בוקר הוא נחת בשדה התעופה בן גוריון יחד עם אדם שנראה כמו יועץ פיננסי צמוד. הוא לא עוכב במשטרת הגבולות ואף נציג של היחידה הכלכלית (יאל"כ), הממונה על תיק דומרני, לא עיכב אותם לתשאול קצר לפני שהבוס חזר לביתו שבמושב עוצם.

חזרה למוטב

דומרני אינו היחיד. בשנים האחרונות הפכה מרוקו ללהיט במיליה העבריינים בעלי היכולות הכלכליות. לפחות עשרה מהם, כאלה המזוהים במובהק עם ארגוני הפשיעה הגדולים והמסוכנים, העבירו את מרכז חייהם למדינה האקזוטית מהמגרב, חלקם אף מחזיקים באזרחות מרוקאית או שהם מועמדים לקבל אותה. לצידם הולכים ובאים כמה עשרות חברים ואנשי עסקים שתומכים בפעילותם הכלכלית, וכל אלה יחד יצרו סוג של מושבת עבריינים ישראלית בקזבלנקה.

ככל הידוע, רוב העבריינים הישראלים במרוקו מנהלים כיום עסקים בתחומים לגיטימיים כמו תשתיות, חקלאות, רכב, טקסטיל - הכל הרחק מהיחידות הסמויות של לה"ב 433, אבל בלי שאף אחד מהם הסתבך שם בפלילים עד כה.

מה שיותר מעניין הוא, שחרף הרזומה השלילי בישראל הם אינם מוכרים כלל לממסד הציבורי במרוקו. כך לפחות טוענת מגי קקון, פוליטיקאית יהודייה החברה במועצה לזכויות אדם במדינה: "תהיה בטוח שאם מישהו עושה עבירות ידעו על זה מהר מאוד ולא ישאירו אותו כאן רגע אחד. המשטרה פה מאוד חזקה. אם מסתובבים כאן עבריינים ישראלים אני מקווה שהם לא יעשו בושות, כי ליהודים במרוקו יש מוניטין מצוין ולא היינו רוצים לקלקל אותו".

מה לגבי זכות לאזרחות מרוקאית?

"לפי התיקון החדש לחוקה שלנו, כל מי שנולד במרוקו או שהוריו נולדו בה יכול לקבל אזרחות בלי קשר לעברו בארץ המוצא, ובתנאי שהוא מקפיד לשמור את חוקי המדינה. אני יודעת על ישראלים שעושים כאן עסקים אבל עדיין לא שמעתי על ישראלי אחד שהיגר רשמית למרוקו, ואני מאוד מעורבת בעניין הזה. בכל מקרה, תמסור לעבריינים הישראלים בשמי, "תודה רבה, אבל אנחנו לא רוצים אתכם כאן,".

"מטומטם מי שעושה פה פשע", מוסיף אזרח מרוקאי המתגורר בקזבלנקה כמה שנים ומבוקש בישראל בגין עבירת סמים חמורה. "מרוקו היא מדינה גן עדן, אבל היא גם מדינה של מלשינים, כך שהמשטרה יודעת הכול. החוק פה הוא החזק בעולם. אין פה עבריינים ישראלים פעילים".

בשנים האחרונות נראה שדווקא יש כמה.

"האנשים שאתה מתייחס אליהם אולי עושים רעש בישראל, אבל במרוקו לא מתייחסים אליהם כעבריינים. הם כמו חתולים פה. אני מכיר פה עוד כמה גנגסטרים  - צרפתים, ספרדים, איטלקים, אלג'ירים ומרוקאים שגרים באירופה - אפילו הם מתנהגים במרוקו כמו חתולים.

"אף אחד אינו מעז להסתובב כאן עם סכין, שלא לומר נשק חם. כשיש קטטה שוטר מפריד בין האנשים עם משרוקית. הוא אפילו לא מפעיל ידיים; שומעים את המשרוקית שלו ומפסיקים".

אז מה, כולם למדו מרוקאית וחזרו למוטב?

כל אחד תופס את הפינה שלו, הם לא עושים פה פשע, רק עסקים חוקיים. מרוקו היא מדינה בתנופה אדירה. יש פה הרבה עניים אבל גם המון עשירים. היהודים והישראלים מבלים במועדון הכי יוקרתי כאן בטיילת, 'הבלקון', שמגיעים אליו מיליונרים מרחבי העולם הערבי. במרוקו יש כמה בתי קזינו מפוארים כמו בלאס וגאס, והכול חוקי. חברה בינלאומית של יהודי מצרפת השקיעה 200 מיליון אירו בשמונה קילומטרים של מתחמי בתי מלון, קזינו, בריכות שחייה וגולף בקזבלנקה, ויש עוד כמה מתחמים כאלה במרקש, בטנג'ר ובאגדיר".

מורשת שידו

הנציגות המסחרית של דומרני במרוקו מזוהה עם אדם בשם שמעון בן חמו (שידו) ממושב עוצם, עבריין שריצה בעבר מאסר ארוך על שוד ועל הריגה של עובד בתחנת דלק, ולימים הפך לסיטונאי מוביל של ירקות ושל סחורות בשוקי הדרום, ולבעלים של מסעדת הבשרים "שידו" שמול מלון סיטי טאוור במתחם הבורסה ברמת גן.

דומרני, בדרכו למעמדו הרם בעולם התחתון, השתלט על שוק הירקות הסיטוני באשקלון, בין היתר בסיועו ובהדרכתו הצמודה של שידו. החברות ביניהם בזמנו הובילה את דומרני לעזוב את ביתו באשקלון, שהייתה בשיאו של מרחץ דמים עקב מלחמת כנופיות, ולעבור למתחם מוגן ומבוצר סמוך לביתו של שידו במושב עוצם, מושב קטן מזרחית לאשקלון. עבריינים מעוצם המזוהים עם שידו אף סייעו לדומרני להסתיר בין שבילי המושב כמה טילי לאו שנתפסו על ידי המשטרה.

בעשר השנים האחרונות שהה שידו במרוקו תקופות ארוכות ופיתח עסקים חוקיים בתחומי החקלאות והסחורות, חלקם בשותפות עם דומרני. שידו ידוע במרוקו כמשווק סיטונאי גדול וכיצואן של מוצרי טקסטיל, וכן כיבואן של משקאות אלכוהוליים. הוא גם מעורה במוסדות הקהילה היהודית ותורם להם. לפני כעשר שנים אף סייע להעלות ממרוקו את עצמות סבו, הרב שלמה בן חמו, שנקבר במתחם פרטי גדול של המשפחה בעוצם.

שידו טווה קשרים מצוינים גם עם בני משפחת המלוכה, ולפי מקורביו אף הוזמן לחפלות של החצר, ולפחות פעם אחת התלווה אליו דומרני. לפני כשנתיים לקה שידו במחלה קשה, ונאלץ לשוב ארצה. הוא נפטר בארץ לפני כשנה בגיל 54.
בזמן המחלה תחזקו את העסקים במרוקו אנשיהם של שידו ושל דומרני, כשהאחרון היה במאסר בגין סחיטה של בעל עסק לממכר גז בשדרות. כאשר דומרני שוחרר ממאסרו הוא נסע למרוקו עם כמה מאנשיו כדי לפקח בעצמו על העסקים.

לא לחשיש

מרוקו מציתה את הדמיון של עבריינים ישראלים רבים, במיוחד כאלה שיש להם הון שחור שמחפש אפיקי השקעה, ובמקביל שורשים עמוקים בזמן ובתרבות המרוקאית. בעלי המודעות החברתית שבהם אף רואים בה את מדינת המפלט האידיאלית, ובהצלחתם בה נקמה מתוקה במדינת ישראל על הילדות העשוקה בשכונות המצוקה, שגררה אותם בעל כורחם למלכוד של חיי הפשע. נכון לעכשיו, אגב, איש מהם לא הסתבך בפלילים, וכולם,  לפחות על פי העובדות היבשות,  מחזיקים בעסקים חוקיים. הדבר הזה מעניין במיוחד נוכח העובדה שהחשיש הוא הסם הלאומי של מרוקו.

"לא, לא, לא...", מחייך המבוקש הישראלי. "החשיש זה נושא לכתבה אחרת. היום זה רק של הגדולים, מרוקאים מיוחדים מההרים בצפון, משפחות כבדות עם אוניות משא ועם הליקופטרים. אם אתה רוצה לעשן חשיש ייתנו לך פה בכל מקום כמה שאתה רוצה, אבל מסחר,  זה לא בשביל זרים, וגם אין פה סמים אחרים".

בכלל, בהקשר של השקעות זרות מבקשת הפוליטיקאית הנמרצת מגי קקון להבהיר כמה דברים: "מרוקו היא מדינה מסודרת. יש לנו חוקים כלכליים חדשים שמגדירים בדיוק מה מותר ומה אסור במטרה להיאבק בהון השחור כחלק מדרישות קרן המטבע העולמית. אתה לא יכול להביא למרוקו כסף במזומן במזוודה ולהפקיד אותו סתם כך בבנק מקומי או להשקיע בעסקים. אתה חייב לעשות הכול באמצעות הבנקים ולדווח על מקורות הכסף. מובן שכל משקיע לגיטימי זכאי להרוויח ולהוציא את כספו אחרי שהוא שילם את המסים כחוק".

קקון אומרת כי היא מכירה אנשי עסקים ישראלים המעורבים במיזמים של טכנולוגיה ושל חקלאות, אבל הם פועלים בצנעה יחסית, ללא מיתוג ישראלי בולט: "בשנה שעברה היו לנו בעיות גדולות עם יבוא תמרים מישראל. קמה צעקה למה לקנות מהישראלים אם אפשר לקנות תמרים מיריחו הפלסטינית, מירדן, מטורקיה, מעיראק. ישראל עדיין נתפסת כאויב, ויהודים מרוקאים נתפסים כאן כחצי ישראלים. המצב מאוד רגיש בהקשר של הסכסוך הישראלי פלסטיני וישנו יחס עוין שמובילה האליטה המוסלמית. אנחנו כל הזמן נאבקים בזה".

בן הרוש

שאלת ההון השחור של העבריינים הישראלים במרוקו עולה גם נוכח מסע הבריחה העולמי של העבריין הירושלמי גבי בן־הרוש, שמתגורר כיום בקזבלנקה. המסע חובק העולם שלו, שהסתיים במרוקו, החל בפברואר 2002, כאשר תוקן חוק איסור הלבנת הון. החוק הזה היה רלבנטי במיוחד לגבי בן הרוש, שבחשבונות הבנק הקשורים לחברות בנייה שהיו בבעלותו שכבו כספים שהחוק החדש מכוון בדיוק אליהם.

על פי החשד, הכספים האלה היו חלק מ-270 מיליוני השקלים שנגנבו מהבנק למסחר על ידי אתי אלון, ושמרביתם הועברו לבן הרוש לצורך כיסוי חובות ההימורים של אחיה, עופר מקסימוב.

לאחר שהחוק נכנס לתוקף החלו בן הרוש והשותף שלו, היזם ששון בראשי ממשפחת הקבלנים המפורסמת בירושלים, למשוך כספים מהבנקים, וכן למכור בבהילות נכסים. על פי ההערכות, הם הוציאו מישראל עשרות מיליוני שקלים.
חלק גדול מהכסף הם העבירו לארצות הברית, שם הכירו מיליונר הוליוודי בשם חי וקנין, אשף נדל"ן עם נטייה הרסנית להתחככות בעבריינים. וקנין סייע לבן הרוש להשקיע את מיליוני הדולרים בעסקות מכל הבא ליד, ומבחינת השניים הכול נראה מושלם. הם שילבו ביזנס ופלז'ר כמיטב המסורת, הימרו בלאס וגאס עם שפנפנות ונפשו באקפולקו עם המשפחות. אבל כפי שקורה תמיד, גם החגיגה הזו הסתיימה.

באפריל 2002 נעצרו אלון ואחיה, והיחידה הארצית לחקירות בינלאומיות (יאחב"ל) פתחה במצוד ענק אחרי בן הרוש, שבינתיים ברח לאמסטרדם והסתתר שם אצל יצחק אברג’ל, מבכירי העבריינים הישראלים. אלא שעל מנת לחמוק מהרשויות בישראל נדרשה לבן הרוש מדינה ללא יחסי הסגרה עם ישראל. ואז הוא שם פעמיו למרוקו, שהיא גם המדינה שממנה עלתה משפחתו ארצה בשנות ה-50 כשהיה בן שנתיים.

קרובי משפחה מקומיים סייעו לו לקבל אזרחות מרוקאית, אבל העובדה שהוא נקלט בארץ הולדתו לא הנמיכה את מפלס הפרנויה שלו: במקום להישאר במדינה עד יעבור זעם, מיהר האזרח המרוקאי לצאת למסע הרפתקאות עם וקנין ועם מאיר אברג'ל בספרד, במקסיקו, בברזיל ובקנדה, וחזר לארצות הברית כדי לגבות כספים שהשקיע עם וקנין.

בחודש מארס 2004 התרחשה תקלה. בלשי הרשות האמריקאית למלחמה בסמים (DEA), שעקבו אחרי רשת האקסטזי של אברג'ל, זיהו את מערך הלבנת ההון של בן הרוש ועצרו אותו ואת וקנין. כאשר השניים שוחררו למעצר בית בן הרוש גידל זקן עבות, חבש כיפה, הקים בית כנסת בלוס אנג'לס וחתם על הסכם עד מדינה, שעל פיו הוא יפליל את וקנין בעבירות הלבנת הון וסחיטה. וקנין נשפט לעשר שנות מאסר; בן הרוש שוחרר בלוס אנג’לס עם אופציה להעיד נגד האחים אברג'ל.

אלא שכאשר האברג'לים הוסגרו לארצות הברית סירב בן הרוש לעלות לדוכן העדים, ובקיץ של השנה שעברה קיבלו הוא ואשתו סימה צו גירוש מארצות הברית. המחלקה הבינלאומית בפרקליטות, שרק שנה לפני כן הסגירה לאמריקאים את "מיטב בניה" מארגון אברג'ל, ביקשה מהאמריקאים להסגיר לישראל את בן הרוש, בכפוף לצו המעצר בתיק הבנק למסחר. האמריקאים התכוונו לגרש אותו לישראל, אלא שאז נפנף פרקליטו הפדרלי, עו"ד ג'ף יפרח, בנשק חדש ומפתיע: האזרחות המרוקאית של מרשו. צעד של הסגרה מצד ארצות הברית לישראל, הסביר הפרקליט, יהיה כרוך במאבק משפטי דיפלומטי.

האמריקאים דחו את בקשת ההסגרה הישראלית. מפרקליטות תל אביב נמסר: "גבי בן הרוש היה ונותר חשוד בפרשיית הבנק למסחר, ומדינת ישראל תעשה כל מאמץ כדי להביאו לדין".

וכך, ב-15 בספטמבר עזב בן הרוש את לוס אנג'לס בטיסה למרוקו, והוא מתגורר בקזבלנקה עד היום. אשתו סימה חזרה לדירתם הישנה בקטמונים, ולפי דיווחים מהשכונה היא חשה מבוכה גדולה לנוכח המעמד החדש של בעלה, שהיה פעם גורו הפשע של ירושלים והפך באמריקה לעד מדינה מפורסם. בשלב מסוים הצטרפה אליו, אולם לא התאקלמה ושבה לישראל.

"לא יודע מה גבי עושה לפרנסתו אבל הוא 'מסודר' ומזוהה מאוד עם בית הכנסת שלו", אומר הישראלי מקזבלנקה. "לא קשה פה להיות יהודי, יש בתי כנסת ומסעדות כשרות, אוהבים את היהודים".

אגב, העובדה שבן הרוש הוא עד מדינה אינה מונעת מחברו, מאיר אברג'ל, לשהות אצלו במרוקו, ולדברי מקורבים הם אף ביצעו לאחרונה כמה השקעות משותפות. "גבי ומאיר נשארו חברים גם אחרי שגבי הפך לעד מדינה", מסביר הישראלי מקזבלנקה, "מאיר נהג לבוא לפה הרבה בעבר, ועכשיו הוא ממשיך להגיע ומבקר את גבי, וכנראה אין לו בעיה עם זה. צריך לזכור שמאיר זה לא יצחק, הוא בן אדם אחר לגמרי. לפי מה שאני יודע, יצחק מאוד כועס עליו בגלל הקשר עם גבי.

"אבל למה לחשוב שלילי", ממשיך אותו גורם. "כאן במרוקו אפילו קראג'ה וג'ארושי ישבו בשולחן אחד במועדון ושתו בקבוק וויסקי לילה שלם. סכסוך הדמים בין המשפחות בארץ נגמר מזמן, אבל המשטרה והתקשורת אוהבים להשאיר אותו באוויר, אז בוא תראה אותם פה, מסתובבים אחד ליד השני בלי שום מלחמות".

globs morroco 3

מתערבבים בקזבלנקה

האחווה הישראלית במרוקו היא משהו שלא כדאי להישען עליו יותר מדי. לאברג'לים יש יריב גדול, שלום דומרני, מי שבעצמו היה בעבר בכיר בקואליציה של יצחק אברג'ל. כבר כמעט עשר שנים שבמרוקו פועלת נציגות בולטת של אנשים המזוהים עם דומרני, בהם עבריינים מהדרום שמפתחים עסקים בתחומי החקלאות והמסחר, והוא עצמו נוסע לשם ככל שתנאי השחרור שלו מהכלא מאפשרים זאת.

עוצמת ארגון דומרני התנגשה כבר בעבר עם זו של ארגון אברג'ל, ואם הסכסוך הזה יגלוש גם למרוקו הוא עוד עשוי להסתיים לא טוב, הן מבחינת האורחים הישראלים והן מבחינת המארחים במערכת הכלכלית ובמשטרה המקומית.

במרוקו שוהה כבר תקופה ארוכה גם אחד מאנשיו הקרובים ביותר של אברג'ל, אבי רוחן מרמת השרון, שבהגדרה מודיעינית הוא ראש ארגון פשע עצמאי ומסוכן ביותר. רוחן, על פי דוחות המעקב של יאחב"ל וה-DEA, החזיק בתיק אזור השרון בארגון של אברג'ל והיה בכיר ברשת האקסטזי של הארגון שפעלה באירופה. בשנים האחרונות הוא מחזיק חברה מצליחה להשכרת רכב במרוקו ואינו מרבה להגיע לישראל, למעט לאירועים חשובים דוגמת חתונת בתו שנערכה בחודש יולי האחרון.

במרוקו שוהים עוד כמה עבריינים המזוהים עם ארגון אברג'ל ואינם מוכרים לקוראי העיתונים, אבל חלקם דווקא עובדים במיזמים הכלכליים החוקיים של דומרני. ברוח הדברים המפויסת של המבוקש הישראלי בקזבלנקה, אפשר לסכם שאולי דווקא המפגש בין שני הארגונים במרוקו יצר את התנאים לסולחה עתידית בין שני הקודקודים של העולם התחתון בישראל. שהרי בסופו של דבר הם לא באמת הקיזו זה את דמו של זה, למעט אי אלה חיילים, ומרגריטה לאוטין אחת, אבל בינינו, מי סופר חיילים וקורבנות בצמרת ארגוני הפשע.

לחיצה על האייקון תראה את הכתבה כפי שהופיעה ב"גלובס" 

 

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן

תגובות   

 
#3 ויטו 2013-05-26 09:14
הסנדק כבר נחשב לסתם סרט לאומת הסרט הזה " מישפחות הפשע היהודי"...
ציטוט
 
 
#2 ל.ת 2012-10-25 01:42
לא עדכני.... החתונה של הבת של אבי הייתה באוגוסט :)
ציטוט
 
 
#1 ערן זעירא 2012-10-18 09:19
תענוג של כתבה.
ציטוט