פוסטה - כצפוי, עמיר מולנר זוכה

כצפוי, עמיר מולנר זוכה

נכתב על ידי מיכאל פרוסמושקין ב .

השופטת מעיין בן ארי התייחסה בהכרעת הדין המזכה לסתירות המשמעותיות בעדויות השוטרים וקיבלה את טענותיו של מולנר באשר לסיבה שבגללה לא פתח את הדלת לשוטרים: "החשש שהביע מולנר מפני ניסיון פגיעה מצד אלמונים עולה בקנה אחד עם תגובותיו לשוטרים מיד כאשר פגש בהם"

mulner amir 30 3 17 
 עמיר מולנר. בבית המשפט (ארכיון)

בהחלטה מנומקת המלאה בביקורת כלפי המשטרה, שופטת בית משפט השלום בתל אביב, מעיין בן ארי, הורתה על זיכויו של עמיר מולנר, שהואשם על ידי יחידת התביעות של להב 433 בהפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו. 

לפני ארבע שנים, מולנר סירב לכאורה לפתוח את הדלת לבלשי היאל"כ, בעת שאלו הגיעו לדירתו במטרה לבצע צו חיפוש אשר הוצא 10 ימים קודם לכן. המשטרה טענה בכתב האישום, כי בכך שמולנר לא פתח את הדלת לשוטרים, הוא ביצע עבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו. מולנר, שייצג את עצמו במהלך המשפט, טען מנגד כי ישן שינה עמוקה יחד עם אישה בחדר השינה בדירתו, המשמש גם כממ"ד. הוא הוסיף וטען כי המשטרה כיסתה את מצלמות האבטחה מחוץ לדירה וגם את עינית הדלת, כך שכאשר התעורר למשמע דפיקות חזקות וצלצול פעמון בלתי נפסק - לא ידע כי מדובר בשוטרים, וחשש שמא מדובר באנשים המבקשים לפגוע בו, בפרט באותה תקופה שבה הוזהר לא פעם על ידי המשטרה כי יש בעולם הפשע אנשים המתכוונים לפגוע בו.

 זאת ועוד, לאורך כל המשפט טען מולנר, כי השוטרים לא מסרו גרסאות אמת, בעיקר בכל הנוגע לתיאור הפעולות שביצעו לרבות לוח הזמנים של פעולותיהם, דאגו לתאם עדויות ואף מחקו את התוכן המקורי במצלמות. במהלך הדיונים, מולנר התמקד בהתנהלות מגמתית של מלכה, אשר לשיטתו "תפר לו תיק".

במהלך המשפט, נשמעו לא מעט עדויות, בכללן עדויות של שבעה שוטרים שהיו חברים בכוח אשר הגיע לדירתו של מולנר. בין היתר העידו הקצינים יבגני סוריז'וב, שהיה אחראי על צוות החוקרים; טל עלוש, קצין בילוש שהיה אחראי על הצוות; וניר אדרי, שהעיד בנוגע למצלמות האבטחה אותן תפסה המשטרה בעת החיפוש עצמו. העדים תיארו את מהלך העניינים, ובכלל זה שלב ההיערכות לחיפוש, הגעת הכוחות לדירה ופריסת הכוח, הדפיקות על הדלת, הצלצול בפעמון, ההחלטה לכסות את מצלמות האבטחה ופריצת הדלת באמצעות שוטרי יס"מ.  

מטעם ההגנה העידו בין היתר מולנר עצמו, וגם האסיר ערן מלכה אשר שימש אותה עת ממלא מקום של ראש המפלג וטיפל בתיקי החקירה הקשורים למולנר.

mulner malka court new 4 4 2
מולנר (עם הכובע) בבית המשפט. מלכה יושב ראשון מימין

החלטת השופטת

"לא ניתן היה להתעלם מאי דיוקים, לעיתים בולטים, בין העדות הראשית של השוטרים ותוכן דוחות הפעולה שמילאו, לעומת התיעוד האובייקטיבי שהגיש מולנר מאחת המצלמות", ציינה השופטת בן ארי בהחלטתה לזכות את מולנר.

השופטת קבעה כי בניגוד לטענות המשטרה, לפיהן השוטרים דפקו במשך זמן רב על הדלת המשוריינת, מהראיות עולה דווקא כי לאחר הגעת השוטרים לפתח הדירה בשעה 06:19 בבוקר, הם דפקו על הדלת "בשני פרקי זמן קצרים, בני שבע דקות כל אחד...". כמו כן ציינה השופטת כי בשלב מסוים השוטרים דחפו קיסם לפעמון הדירה, או הדביקו עליו סלוטייפ, כך שנשמע בתוך הדירה צלצול חזק ובלתי פוסק. 

השופטת גם התייחסה לקו ההגנה של מולנר, לפיו הוא ישן שינה עמוקה יחד עם אישה בחדר השינה שלו, שהינו בעצם ממ"ד, ולא התעורר אלא רק לאחר התגברות הדפיקות והשתלבותן עם צלצול הפעמון הרציף: "גרסה זו אינה נשללת בשים לב לשעת הבוקר המוקדמת, והיא אף עולה בקנה אחד עם גודל ומבנה הדירה, וכן עם העובדה שמדובר בדלת מאסיבית ומשוריינת". אשר לצעקות "משטרה" עליהן העידו רק חלק מהשוטרים, ציינה השופטת כי נוכח הצלצול המחריש, הסברו של מולנר כי לא ניתן היה לשמוע צעקות - לא נשלל.

בהמשך הכרעת הדין ציינה השופטת כי בשעה 06:49 כוסו המצלמות הממוקמות במסדרון שמחוץ לדירה, ומעל עינית הדלת, בהוראת הקצין עלוש. הקצין הסביר שעשה זאת "כדי שלא יראה את התארגנות הכוחות ומה עושים שם... הבנתי שאם הוא בבית יש כאן סוג של משחק והוא לא רוצה לפתוח, אז אמרתי נעשה כאן תחבולה". השופטת ציינה בהקשר זה את דבריו של מולנר, לפיהם בשלב זה, כשהתעורר למשמע הדפיקות והצלצול מחריש האזנים, הוא ניגש לבדוק את מצלמות האבטחה, כולל את עינית הדלת, והבחין שהמצלמות כוסו. לדבריו, מאחר שהוזהר ידי על המשטרה במספר של רב הזדמנויות, כולל סמוך לפני האירוע, בקשר לאיומים על חייו מצד גורמי פשיעה, הוא חשש שאלמונים מנסים לפגוע בו ולכן חזר לחדר הביטחון והסתגר עד יעבור זעם. השופטת: "החשש שהביע מולנר מפני ניסיון פגיעה מצד אלמונים עולה בקנה אחד עם תגובותיו לשוטרים מיד כאשר פגש בהם". 

shofetet BEN ARI MAAYAN 
 השופטת בן ארי

לגבי כיסוי המצלמות והעינית שבדלת על ידי השוטרים, קבעה השופטת: "השלב הראשון בביצוע צו חיפוש מחייב את הזדהות השוטרים בפני מחזיק המקום. אמנם בענייננו הגיעו השוטרים עם כובעי משטרה במטרה שהנאשם יזהה אותם כשיציץ בעינית, אלא שכיסוי העינית והמצלמות שומט את הקרקע תחת המטרה עליה הצהירו. בדרך זו מנעו השוטרים אפשרות להזדהות בפני הנאשם על כל המשתמע מכך... ההסבר שמסרו השוטרים לפיו מדובר היה בתחבולה שעניינה למנוע מהנאשם לראות את התארגנות הכוח לפריצה, אינו יכול להלום. על מנת שניתן יהיה לפרוץ למקום מושא החיפוש, יש צורך להוכיח כי מחזיק המקום נדרש על ידי שוטרים מזוהים לאפשר את החיפוש, וסרב לכך", קבעה השופטת והביעה תמיהה לגבי התנהלות השוטרים: "כיצד ניתן לבחון את הדרישה או את הסירוב כאשר נמנע מהנאשם לראות נכוחה כי כוחות משטרה עומדים מחוץ לדלת?".

השופטת הוסיפה בהקשר זה, כי לנוכח תצפיות שביצעו השוטרים על חלונות הדירה והכניסה לבניין - כדי לתעד במידה ומולנר ישליך אמצעי לחימה כלשהו מהדירה - "מקהה" את הצורך ביצירת "תחבולה". לדבריה, העובדה שצו החיפוש, המבוסס על ידיעה מודיעינית, נחתם 10 ימים קודם לכך והמשטרה לא מיהרה לבצעו, אינה עולה בקנה אחד עם ההתנהלות המתוארת. "משכך", אמרה השופטת, "פעולת הסתרת המצלמות בנסיבות שפורטו עומדת לתביעה לרועץ". 

השופטת התייחסה גם להמשך השתלשלות העניינים. היא ציינה כי לאחר השעה 10 בבוקר זיהה אחד השוטרים "תנועה" בתוך הדירה ואף ראה גרביים שחורים - זיהוי שבעקבותיו הוחלט לפרוץ לדירה באמצעות פטיש. בעקבות ניסיון הפריצה, ציינה השופטת, הגיע מולנר לדלת ושאל "מי זה" וביקש שיזדהו. בשלב זה הציג עלוש תעודת שוטר מול מצלמת העינית. מולנר ניסה לפתוח את הדלת, אמרה השופטת, אולם הוא לא הצליח מאחר שהיא התעקמה ממכות הפטיש של השוטרים. לכן, בשעה 12:20 הגיע למקום כוח יס"מ המצויד בערכת פריצה הידראולית, ובהמשך - לאחר פריצת הדלת - בוצע חיפוש בדירה עד לשעה 15:30. החיפוש, הזכירה השופטת, לא העלה דבר.

בהתייחסה לטענות המשטרה, לפיהן חלפו כ-15 דקות מרגע ניסיון הפריצה ועד שמולנר פנה אל השוטרים וביקש שיזדהו, קבעה השופטת כי השוטרים התקשו לשרטט לוח זמנים מדויק: "בכל מקרה גם אם ניתן היה לקבוע כי הנאשם התמהמה 'מספר דקות' בשלב זה, ולא הם פני הדברים, הרי שלא מדובר בפרק זמן שיש בו כדי לגבש עבירה של הכשלת שוטר במילוי תפקידו".

"כפי שעולה מן הראיות לא ניתן לקבוע, ברמת הוודאות הנדרשת במשפט הפלילי כי בשלבים שקדמו להצגת תעודת המינוי לנאשם דרך העינית ולדרישה כי יאפשר להם כניסה, ידע הנאשם כי מעבר לדלת נמצאים שוטרים האוחזים צו חיפוש ולא גורמים אחרים שבאו לפגוע  בו", סיכמה השופטת בן ארי את הכרעת הדין.

יש לציין כי השופטת גם דחתה את טענתו של מולנר במהלך המשפט, לפיה המשטרה בניצוחו של מלכה "בנתה" את התיק "יש מאין" במסגרת אכיפה מוגברת כלפיו כיעד משטרה בכיר. "לא עלה בידיו, אף לאחר שזימן את מלכה כעד הגנה מטעמו, לבסס התנהלות מתעמרת", ציינה השופטת.

כעת נותר לחכות ולראות האם תוך 45 הימים הקרובים תערער המשטרה על הזיכוי.

 

פרסומת - Advertisement